החלטה בתיק בג"ץ 9474/00

המשנה לנשיא א' מצא:

           המבקש הוא עורך-דין, המבקש לעיין בטענות הצדדים בעתירות ולצלמן, במטרה להפיק מהן לקחים לצורך עבודתו, הקשורה בנושא העתירות. העותר בבג"ץ 9474/00 אינו מתנגד לבקשה וכמוהו גם פרקליטות המדינה. המשיבה 3 בבג"ץ 9474/00 (המשיבה) לא התנגדה לעיון בטענות אך התנגדה - ללא מתן נימוקים  להתנגדותה - לעיון בכל הנספחים שאינם החלטות של בתי-משפט. המשיבים 3-1 בבג"ץ 6973/02 (המשיבים) התנגדו לבקשה באופן גורף, משום שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר ומשום שהיא "עמומה וקשה למשיבים [] להעריך לפי הבקשה את מידת הפגיעה שעלולה להיגרם להם או לצדדים אחרים כתוצאה מעיון וצילום התיקים". יתר בעלי-הדין בחרו שלא להגיב לבקשה.

2.        בהחלטתי מיום 15.11.04 הוריתי למשיבה ולמשיבים לפרט מהם המסמכים הספציפיים שחשיפתם עלולה לדעתם לפגוע בהם או בצדדים שלישיים, ומדוע. כן הוריתי למשיבים להסביר את טענתם כי הבקשה עמומה. בתגובה הודיעו המשיבים כי הם חוזרים בהם מהתנגדותם לבקשה, ובלשונם: "במידה והעותרים ושאר המשיבים אינם מתנגדים לעיון ולהעתקת המסמכים, אזי גם למשיבים [] אין התנגדות לכך". המשיבה, לעומת זאת, הודיעה כי היא עומדת על התנגדותה ופירטה את הנספחים שהיא מתנגדת לחשיפתם ואת נימוקי התנגדותה.

3.        דין הבקשה להתקבל; ומכיוון שהתקנות המסדירות את אופן הטיפול בבקשות מעין אלה הן חדשות יחסית, נרחיב מעט בנימוקינו לכך. תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, קובעת:

זכות העיון של מי שאינו בעל דין

4. (א) כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

(ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.

(ג) בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע כהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.

(ז) התיר בית המשפט עיון לפי תקנה זו, ימלא המבקש הודעת עיון כאמור בתקנה 3, טרם העיון.

4.        התקנה דורשת (בס"ק (ג)) כי הבקשה תהיה מנומקת וכי תוגש על-פי טופס 2 שבתוספת לתקנות. הבקשה שלפנינו מנומקת באופן סביר בנסיבות העניין. אמנם אין היא מעוצבת על-פי טופס 2, כדרישת תקנה 4(ג); אך מבחינה מהותית פרטיה ממלאים אחר דרישותיו של הטופס (ראו סעיף 26 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, שלפיו "טופס שנקבע בחיקוק - סטיה קלה ממנו, שאין בה כדי לפגוע בעיקר או להטעות, אינה פוסלת את הנעשה לפיו").

5.        המשיבים חזרו בהם מהתנגדותם לבקשה. עם זאת מוצאים אנו טעם להסביר כי הטענות שעליהן ביססו, מעיקרה, את התנגדותם, לא היו יכולות להתקבל. אשר לטענתם כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, הרי שהתקנה אינה דורשת זאת. למותר לציין שבכך אין כדי לגרוע מהחובה הכללית, החלה גם על המבקש, לומר לבית-המשפט אמת. חובה זאת נובעת, בין היתר, מחובת תום-הלב הדיוני, המוטלת על כל מי שטוען לפני בית-המשפט (השוו למשל: בר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי, פ"ד לה(3) 449, 462-461; רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 443-441). בענייננו לא הוצבע על יסוד כלשהו לחשוש כי הדברים שמסר המבקש בבקשתו אינם אמת.

           גם בטענת המשיבים, כי הם מתנגדים לבקשה בשל הקושי להעריך את מידת פגיעתה הפוטנציאלית, לא היה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון; שכן "מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 1447/03 תובל ש"י נ' פנים - להתחדשות יהודית בישראל, החלטה מיום 1.11.04 (טרם פורסמה)). יצוין כי כלל זה אינו נשלל על-ידי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. אמנם החוק אינו חל "לגבי תוכנו של הליך משפטי" (ס"ק (5) להגדרת "רשות ציבורית" בסעיף 2 לחוק); אך בכך אין משום הסדר השולל את ההסדר המיוחד הקבוע בתקנות.

6.        דין התנגדותה של המשיבה לעיון בחלק מהנספחים שהוגשו בבג"ץ 9474/00,   להידחות לגופה. עניינו של בג"ץ 9474/00 הוא בהסתייעותה של עיריית חיפה בחברות גבייה פרטיות - בהן המשיבה - לגביית תשלומי ארנונה. התנגדות המשיבה מתייחסת לנספחים שצורפו לתגובתה מיום 8.2.01 לעתירה וכן לחלק מן הנספחים שצורפו לעתירה. הנספחים שצורפו לתגובתה הם נוסח המכרז שהוציאה העירייה ושבו זכתה המשיבה; החוזה שנחתם בעקבות זכיית המשיבה במכרז; כתבי הרשאה לגביית חובות ארנונה שניתנו למשיבה ולעובדיה מאת העירייה; דרישת תשלום שהוציאה המשיבה לעותר; ודו"ח עיקול שהוצא על-ידה במהלך פעולות הגבייה שנקטה נגדו. לטענת המשיבה, המסמכים האמורים חושפים מידע עסקי שלה, כגון שיטות עבודה ומחירים, וכן חושפים פרטים על עובדיה. נספחי העתירה שלחשיפתם מתנגדת המשיבה כוללים התכתבויות שנערכו בין העותר לבין עיריית חיפה והמשיבה. לטענת המשיבה, המדובר בהתכתבות ש"אינה מעניינו של המבקש", ובחשיפתה יש משום פגיעה בפרטיותה של המשיבה שכן יש בה כדי לחשוף פרטים על גובים מטעמה.

           בע"א 6576/01 החברה לייזום מיסודה של סי.פי.אם. בע"מ נ' לירן, פ"ד נו(5) 817, קיבלנו עתירה מכוח חוק חופש המידע, שבה ההתנגדות לחשיפת המידע נומקה בנימוקים דומים לאלה שמעלה המשיבה לפנינו. וכך פסקנו:

המידע שנתבקש על ^-ידי המשיב הוא מידע בעל אופי ציבורי מובהק. הלוא המדובר בתנאי התקשרות חוזית בין רשות ציבורית לבין גורם עסקי ^-פרטי ובפרטי התשלומים שהעביר הגורם העסקי לרשות מכוח החוזה. בחתימתה על חוזה כזה פועלת הרשות כשלוחתו של הציבור, ובהיעדר טעמים מיוחדים שבכוחם להצדיק מסקנה אחרת זכאי הציבור - וזכאי כל אחד מיחידיו - לדעת מה הם תנאי ההתקשרות וכיצד הללו מבוצעים. מסקנה זו מתבקשת מתכליתו האמורה של החוק, מחובת הנאמנות שהרשות חבה בה כלפי הציבור ומהיותו של המידע המצוי בידיה קניינו של הציבור. גוף עסקי הבוחר להתקשר עם הרשות רואים בו כיודע ומסכים כי - בכפוף לסייגים הקבועים בחוק - המידע הכרוך בהתקשרותו פתוח לעיונו של הציבור.

למקרה שלפנינו יפה דין זה אף ביתר שאת. פעילות תכנון הקרקע של המינהל שקיבלה על עצמה המערערת לבצע במסגרת החוזה, היא פעילות בעלת אופי שלטוני. --- מבחינה זו אפוא ניתן לראות במערערת כמי שמתקיימת לגביה מעין דואליות נורמטיבית, באשר במילוי הפונקציה השלטונית שהופקדה בידיה מוטל עליה לפעול בכפיפות לכללי המשפט המינהלי (ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, בעמ' 234-233), ובהם הכלל בדבר זכות הציבור לדעת על אודות התנאים שבהם נמסרה לה הפעילות האמורה ועל אודות האופן שבו היא מבצעת אותה פעילות (שם, בעמ' 822).